מפגש עמיתים בנושא התמודדות עם בזבוז מזון ברשויות המקומיות - ינואר 2026

בתאריך 15.1.2026 קיימנו מפגש עמיתים מקוון בנושא התמודדות עם אתגר בזבוז המזון, מנקודת מבטן של הרשויות המקומיות, שהופק בשיתוף פעולה בין פורום ה-15, מרכז השלטון האזורי וארגון "TNS ישראל".

 

לצפייה בהקלטת המפגש לחצו כאן.

 

סיכום המפגש

 

מאיה קרבטרי, מנהלת מחלקת סביבה, אקלים ותכנון, פורום ה-15:

העולם בכלל ומדינת ישראל בפרט מתמודדים עם אתגר הולך וגובר של ניהול משאבים. אחד האתגרים המשמעותיים הוא תופעה גוברת של בזבוז מזון. אתגר זה פוגש את הרשויות המקומיות פעם ראשונה במישור של ביטחון תזונתי ופעם שנייה במישור של הפסולת. התמודדות עם אתגר זה דורשת שיתוף פעולה רב-מגזרי – ממשלה ושלטון מקומי, דרך חקלאים, יבואנים וקמעונאים ועד למגזר השלישי והציבור. כינסנו מפגש זה כדי להבין ביחד את היקף התופעה, לשמוע מה נעשה כיום ומה התכניות לעתיד, וללמוד מרשויות מקומיות המובילות פעילות מעוררת השראה בתחום. החיבור בין המגזר העירוני לכפרי הוא חיבור הכרחי שבלעדיו לא נוכל להתמודד עם הנושא. אנחנו מקווים שירקמו פה שיתופי פעולה שיובילו להפחתה בפסולת מזון. המפגש הופק בשיתוף פעולה בין פורום ה-15 – המייצג את המגזר העירוני, מרכז השלטון האזורי – המייצג בין היתר את המגזר החקלאי, ועמותת "TNS ישראל" – ארגון חברה אזרחית שעוסק בגיבוש וקידום מדיניות בתחום בזבוז המזון. זהו אתגר יומיומי, אך אנו מקיימים מפגש זה בין היתר לקראת חודש מרץ, אשר ארגון TNS  הגדיר כחודש הצמבוז – חודש המוקדש להעלאת מודעות לנושא צמצום בזבוז המזון. בסוף המפגש נשמע מהם כיצד ניתן להשתלב בפעילות שהם מובילים לקראת ובמהלך חודש זה.

הילה אקרמן, מנהלת אגף חקלאות וסביבה, מרכז השלטון האזורי:

הנושא של בזבוז מזון חשוב מאוד ואנחנו עוסקים בו הרבה במגזר הרשותי, בהקשר של צמצום פסולת והפחתת פליטות גזי חממה, בעיקר סביב הטיפול במטמנות. במרחב הכפרי אנחנו עוסקים גם בנושא החקלאות ובמגזר הכללי אנחנו עוסקים בנושא גם בהקשר של בטחון מזון. ולכן המפגש היום משמעותי ומתחבר לעשייה שלנו בהרבה תחומים.

 

ד"ר מיכל ביטרמן, מנכ"לית ומייסדת עמותת "TNS ישראל" – הטמעת קיימות אסטרטגית והנעת שינוי מערכתי:

רקע על צמבוז:

שליש מהמזון המיוצר הולך לפח – זוהי בעיה סביבתית, חברתית וכלכלית. אנחנו משקיעים אנרגיה, שטח ומשאבים נוספים בגידול, בשינוע ובהכנה של מזון ובסופו של דבר, חלק ממנו לא מזין אותנו ואנחנו צריכים להשקיע משאבים ומקום גם לצורך סילוקו והטיפול בו. המחיר של בזבוז מזון למשפחה נאמד בערך ב- 10,000 ₪ בשנה בממוצע. בזבוז מזון פוגע בביטחון התזונתי וכיום מבינים שבטחון תזונתי הוא גם בטחון לאומי. כמו כן, פסולת אורגנית מייצרת הרבה יותר פליטות גזי חממה ביחס לזרמים אחרים. בנוסף, השלכת מזון מכבידה על מערך פינוי הפסולת ומתבטאת גם בעלויות הטיפול, שמשלמת הרשות המקומית. כלל הסיבות הללו הופכות את בזבוז המזון לנושא אסטרטגי, שדורש טיפול מערכתי. במקום לראות בנושא בעיה לוגיסטית, ניתן להפוך את זה להזדמנות אסטרטגית לייצר כלכלה מעגלית, לקדם חוסן קהילתי ואיכות חיים, חינוך כלכלי לילדים ונוער, קידום חדשנות עירונית ועידוד כלכלה מקומית, הפחתה בטיפול בפסולת וכו'.

המפתח להצלחה ברמה המקומית הוא יצירת שיתופי פעולה בין הרשות המקומית לבין קהילות ועסקים הפועלים בתחומה. מיכל הציגה מבחר דוגמאות מהעולם, שמציגות יוזמות ברמות שונות – החל מרמת השכונה והרובע, דרך רשויות קטנות ועד לערים מטרופוליניות. האתגר הוא איך לשנות את הנורמות החברתיות - להפוך את בזבוז המזון לפעולה לא הגיונית ואת הצמבוז למשהו מגניב.

דגשים לקידום הנושא:

1. חשוב להתאים את המענה להקשר המקומי – למשל למאפייני הבינוי, למצב החברתי-כלכלי וכו'.
2. "נקודות הבזבוז" נמצאות בכל מקום בעיר – במשקי הבית, במסעדות, במקומות העבודה, במוסדות החינוך, במסחר, בסופר ובמכולת וכו'.
3. איגום משאבים, ניצול הזדמנויות מתקציבים אחרים.
4. רתימת הציבור: מומלץ לחבר את הנושא לכל אורך לוח השנה – לחבר למועדים ואירועים (פורים, פסח וכו'). חשוב להציג המלצות יישומיות -  פרקטיקות.

רקע על עמותת TNS ופעילותה:

העמותה עוסקת בקידום מדיניות ופרקטיקות לצמבוז (צמצום בזבוז מזון). הארגון הוקם בשנת 2012 במטרה לקדם חוסן מערכות מזון כאמצעי להגיע לחברה בת קיימא, מתוך הבנה כי שינוי מערכתי משמעותי ורוחבי בתחום המזון יגיע דרך קידום מדיניות במעלה הזרם. לכן, השותפות עם פורום ה-15 ומרכז השלטון האזורי היא כל כך משמעותית, היא מאחדת את כל הצמתים לאורך שרשרת ייצור ושינוע המזון. מאוד חשוב לבחון את הנושא בראייה הוליסטית, גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית – חשוב ליצור אסטרטגיה כוללת ואיגום משאבים.

אנחנו עוסקים בתחום של צמבוז לכל אורך שרשרת האספקה של המזון. הפעולה שלנו בארגון TNS ישראל היא משלב המחקר, דרך שלב כשלי שוק ועד לשלב שינוי ההתנהגות. בתוכם אנחנו מחברים את האלמנטים של מדיניות, מחקר, פעולה עסקית וקידום מודעות לשינוי התנהגות. ערכנו מחקר על הנושא בקרב ילדים ונוער; מחקר על צמבוז ומיפוי השלבים בהם הבזבוז קורה; פרויקט של תמחור דינמי ועוד. אנחנו רוצים להטמיע שינוי מערכתי עמוק וחוצה ארגונים לשינוי ארוך טווח.

חודש הצמבוז:

המפגש הזה מתקיים לקראת חודש הצמבוז שייערך בחודש מרץ בהובלת ארגון TNS. חודש הצמבוז יצוין במהלך כל חודש מרץ, כאשר 12.3 הוא היום הלאומי לצמבוז. התזמון הזה נכון מבחינה חקלאית.

המטרה שלנו בחודש זה היא למקד את תשומת הלב של הציבור לנושא. המיזם התחיל מיום אחד, בהמשך הורחב לשבוע והשנה לראשונה החלטנו להקדיש לו חודש שלם. זאת על מנת שכמה שיותר ארגונים ורשויות יוכלו להשתלב במהלך ושהוא ישתלב עם עוד אירועים שקורים באותו חודש.

מודל העבודה שמציע TNS ישראל לרשויות המקומיות מורכב משלושה שלבים להטמעה, המדורגים בסדר עולה לפי היקף המחויבות וההשפעה שהרשות לוקחת על עצמה:

1. "בייסיק" (בסיסי) - חשיפה וידע: הנגשת השפה והכלים, העלאת מודעות.
2. "פרו" (מתקדם) - הכשרה ויישום ממוקד, הטמעת פרקטיקות.
3. מערכתי - קידום אסטרטגיה והטמעה: תהליכי עומק חוצי ארגון לשינוי ארוך טווח.

הארגון מציע לרשויות, במהלך חודש הצמבוז, מהלכים בשתי הרמות הראשונות - בייסיק ופרו. כל רשות מקומית יכולה להתחבר לפעילות לפי בחירתה. מסלול הבייסיק הוא מסלול חינמי – הארגון מנגיש מערכי שיעור, חומרים לקמפיין חזותי, חומרי ידע דיגיטליים ולא דיגיטליים - בעברית ובערבית. מעבר לזה, ניתן להזמין מהארגון מהלכים נוספים, לדוגמא – סדנאות, הרצאות, קמפיינים להנגשת מידע על הנושא בצורה פשוטה ומזמינה, הנגשת פרקטיקות לצמבוז לתושבים ולעסקים, שיתופי פעולה עם עסקים, מפגש עם שפים בבתים, "קירות מדברים" במרחבים שונים, פעילות במוסדות חינוך – גנים, בתי ספר ואקדמיה, קידום עסקים מקומיים, יצירת שותפויות עסקיות ואזוריות, שימוש בתוצרת המקומית ועוד.

לחומרים מקצועיים ומידע נוסף, ניתן להיכנס לאתר הארגון בקישור כאן. לצפייה במצגת על פעילות הארגון לקראת חודש הצמבוז ולאפשרויות להצטרפות לפעילות זו לחצו כאן.

 

רתם שמאי, מנהלת אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד להגנת הסביבה - התוכנית הלאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון

ההתמודדות עם אתגר בזבוז המזון מחייבת שותפות רב-מגזרית. מברכת על השותפות באירוע הנוכחי, עם פורום ה-15 והשלטון האזורי.

את התוכנית הלאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון הובלנו במשרד להגנת הסביבה ביחד עם משרד החקלאות וביטחון המזון ובשיתוף עם מוסד שמואל נאמן בטכניון. התכנית של המשרד להגנת הסביבה מהווה הרחבה והעמקה לפרק בנושא זה בתוכנית הלאומית לביטחון מזון שמוביל משרד החקלאות.

נהוג לחלק את שרשרת המזון האבוד לשניים:

1. שלבי ייצור המזון (חקלאות ותעשיית המזון) – אובדן מזון
2. שלבי קמעונאות וצריכה (משקי בית, מסעדות, רשתות שיווק) – בזבוז מזון

האובדן והבזבוז מתרחשים בעיקר בקצוות - אצל החקלאים ובמשקי הבית, אבל כל שלב בשרשרת משפיע על השלבים האחרים. למשל - אם רשת שיווק לא מקבלת תוצרת כי היא לא נראית טוב נוצר אובדן מזון אצל החקלאי, ומאידך מבצעים ברשתות השיווק יכולים לעודד קנייה עודפת אצל הצרכן ולייצר בזבוז במשקי הבית.

היקף אובדן ובזבוז המזון בישראל  מוערך בכ-2.6 מיליון טון בשנה, שהם 272 קילו לנפש. כ-37% מהמזון המבוזבז מקורו בייצור מקומי. ההערכה היא שניתן להציל כ-44% מהמזון המבוזבז. (בחודש שעבר פורסם דו"ח של לקט ישראל עם נתונים דומים).

למה חשוב לעסוק בנושא זה:

1. משמעויות כלכליות - יוקר המחיה. תמחור מחירי המוצרים. לדוגמא, לוקחים בחשבון את העלות של המזון האבוד לכל אורך השרשרת.
2. משמעויות סביבתיות – כשאנחנו זורקים מזון, אנחנו למעשה מבזבזים משאבים (קרקע, מים, אנרגיה, ועוד), תהליך ייצור המזון האבוד מייצר פליטות מיותרות לסביבה ובסוף יש פסולת עודפת.
3. משמעויות חברתיות - בטחון תזונתי, אתגר שמתחדד ביתר שאת בזמן משברים. 

תפיסות היסוד בבסיס האסטרטגיה - אתגר המצריך מענה משולב, עקבי וארוך טווח. אחד מהקשיים בהתמודדות עם אתגר זה הוא היותו אתגר רוחבי ורב-מגזרי – אפילו בתוך הממשלה עצמה אין גורם אחד שאחראי על כלל ההיבטים של הנושא ובנוסף ההתמודדות עם אובדן ובזבוז מזון מצריכה שותפות בין מגזרית.

בבואנו להתמודד עם הבעיה אנחנו תמיד נעדיף קודם כל למנוע היווצרות עודפים לאורך השרשרת והיכן שנוצרים עודפים נעדיף להציל את המזון.

על אף שהשאיפה היא לטפל בבעיה ב"מעלה" השרשרת – במצד של אובדן המזון, יש מגבלה "תרבותית" – כיום יש "סובלנות" ציבורית להשלכת עודפים אבל אין סובלנות ציבורית למצב ההפוך, שעשוי לנבוע ממהלכים לצמצום הבעיה – מצב של מחסור על המדף.

בצד של הצלת מזון נדרשת סגירה מהירה של המעגל – כלומר הבאת המזון ליעד מהר (במיוחד במזון עם תוקף קצר או מזון מבושל).

בנוגע למדידה של אובדן ובזבוז מזון בישראל - לקט ישראל זיהו את הצורך בנתונים על הבעיה, והחל מ-2016, הם מפרסמים דו"ח בנושא מדי שנה. השאיפה היא שהנושא יימדד ברמה הלאומית בצורה מסודרת.

תהליך העבודה על התוכנית הלאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון: לשם הכנת התוכנית, הוקמה ועדה בין משרדית שליוותה את התהליך. השתדלנו שכל הגורמים הרלוונטיים ליישום יהיו חברים. במסגרת מיפוי בעלי העניין זוהו 140 מומחים, שאיתם ערכנו ראיונות עומק, קיימנו שולחנות עגולים לבחינת סוגיות וביצענו סקר מומחים.  על בסיס התובנות שעלו, גובשו המלצות ומודל כלכלי.

התכנית מגדירה יעדים להפחתת בזבוז ואובדן המזון, לפי שני תרחישים:

• תרחיש מתון - 25% הפחתה, מתוכם 15% הפחתה במקור, ו-10% הצלת מזון.
• תרחיש מתקדם -  50% הפחתה, מתוכם 31% הפחתה במקור ו-19% הצלת מזון. הצוות מיפה 16 ערוצי פעולה בחמישה מהלכים: הנגשת מידע; רגולציה; שינוי התנהגות; הרחבת הצלת מזון; סנכרון ותאום. בנוסף, הוגדרו עוד שני מהלכים רוחביים - מדידה ומעקב והשקעה בחדשנות. עבור כל אחד מהמהלכים, פורטו, הוגדרו ואופיינו מספר כלים.

כמו כן, בוצעה הערכה של התקציב הנדרש ליישום התוכנית – עבור יישום הצעדים שיאפשרו לעמוד בתרחיש המתון, נדרשים כ- 220 מלש"ח, המתחלקים באופן הבא – 50% להפחתה ו-36% להצלה ו-14% לחדשנות, מעקב ומדידה

באמצעות מודל כלכלי, הוכחנו שיש בתוכנית תועלת משקית – התוכנית תשיא למשק תועלת כלכלית שתעלה על עלות ההשקעה.

בשבועות הקרובים משרד החקלאות צפוי להעלות הצעת מחליטים לממשלה לאימוץ התוכנית לביטחון מזון, כולל הפרק על אובדן ובזבו מזון. נכון לעכשיו התכנית במלואה עדיין לא מתוקצבת, ואנו פועלים עקב בצד אגודל להמשך רתימת השותפים וגיוס התקציב.

 

רתם הציגה בהרחבה את אחד הכלים המרכזיים שגובשו – מערכים אזוריים למזון אבוד – מאמ"אות:

מערכים אלה יתמקדו במניעת בזבוז ובהצלת מזון בקנה מידה אזורי, בתמיכה ממשלתית. ה־מאמו״ת יתבססו על שיתופי פעולה מגוונים בין חקלאים, רשויות מקומיות, אשכולות אזוריים, ארגוני הצלת מזון, עמותות מקומיות, עסקים ומוסדות מחקר. בשלב ראשון, הם יפעלו למיפוי המצב הקיים בכל מרחב ויזהו מי הם הגופים הפעילים, התשתיות הזמינות, היכן קיימים עודפים והיכן הצרכים. בהתאם לכך, יקדמו הקמה או שדרוג של תשתיות חסרות, ובשלב הבא הם יסנכרנו בין כלל הגורמים במרחב. המאמאות יוכלו לעסוק בצמצום אובדן המזון בכל שלבי השרשרת - תוצרת חקלאית טרייה, מזון ארוז ואף מזון מבושל.

לצפייה במצגת של רתם לחצו כאן. ניתן לעיין בתוכנית המלאה בקישור כאן.

 

מור זרביב, מנהלת מדיניות מזון עירונית ברשות לאיכות הסביבה וקיימות, עיריית תל אביב-יפו – פעילותה של עיריית תל אביב-יפו בתחום צמצום פסולת המזון

עיריית תל אביב-יפו שואפת ופועלת לקדם אורח חיים מקיים בקרב התושבים בעיר. ביישום התכנית אנו נעזרים בין היתר בתשתית הקיימת והפעילה של פרויקט השכונות המקיימות, במסגרתו לכל שכונה יש רכז שטח העוסק באופן יומיומי בקידום תחום הקיימות בקהילה.

הפעילות בנושא החלה בשנת 2015, כאשר עיריית תל אביב-יפו הצטרפה לאמנת מילאנו לקידום תזונה בריאה ומקיימת בעיר – אמנה בה חברות הערים המובילות בעולם בתחום זה. במסגרת זו, התחלנו לעבוד במספר ערוצי פעולה, שהתגבשו, התפתחו ודויקו לאורך שנות הפעילות, ובכלל זה - קידום בטחון תזונתי והוזלת יוקר המחייה, הגברת הנגישות למזון בריא ומקיים, חינוך והסברה, וקידום הצלת מזון בדרכים שונות ומגוונות.

מור הציעה מבחר דוגמאות מובילות לפעילות ולמיזמים שמובילה העירייה במסגרת תכנית זו, המתמקדים בהיבט של הצלת מזון:

• ניידת הצלת מזון: שיתוף פעולה בין העירייה, ארגון "לתת" ורשתות השיווק, שמטרתו לקדם בטחון תזונתי ולצמצם את בזבוז המזון. במסגרת המיזם, עובדי רשתות השיווק בעיר מורידים מהמדף מוצרים ראויים לאכילה אבל שמוגדרים כשלא מתאימים למכירה. רכב שמפעילה העירייה אוסף את המוצרים הללו ומשנע אותם למוקדים שבהם יש צורך במזון הזה. מאז תחילת פעילות המיזם הצלחנו לייצר חיסכון בעלויות הטיפול בפסולת בהיקף של כ-473 אלש"ח וחיסכון בשיעור של כ-50% בעלויות הרכש של העמותות השותפות בפרויקט. לחצו כאן לקריאה נוספת על הפרויקט באתר עיריית תל אביב-יפו.
• קורס 'לאכול, לחסוך לאהוב': קורס שמפעילה העירייה ומיועד לתושבים. הוא מקנה להם כלים להתנהלות הביתית בנוגע לתכנון קניות, אחסון ובישול. לבוגרי הקורס יש אפשרות להשתתף בתכנית המשך הכוללת ליווי של צוות מקצועי בקבוצת "וואטסאפ" ייעודית, המספק תמיכה וייעוץ בנוגע להטמעת הכלים שנלמדו בקורס.
• מערכת החינוך: פיתוח מערכי שיעור לתלמידים בכל הגילאים, הנלמדים בבתי הספר בעיר. כמו כן, פרויקט "מחוץ לקופסה" – מתכונים וטיפים לארוחת עשר שילדים לוקחים עמם לביה"ס.
• שילוב הנושא במועדים וחגים: למשל פרסום דף מידע עם רעיונות למשלוחי מנות בריאים ומקיימים לחג הפורים.
• מפגשי שולחן שכונתי: התכנית מקדמת הקמה של מטבחים קהילתיים ברחבי העיר, בהם מתקיימים מפגשי בישול שכונתיים. מפגשים אלו מוקדשים לשיתוף בידע, למידה משותפת, התמודדות עם אתגרים, ויצירת הזדמנויות חדשות בתחום התזונה הבריאה והמקיימת. בנוסף, המפגשים מסייעים בפיתוח וחיזוק של רשת קהילתית פעילה בנושא מזון בריא וסביבתי.
• תכניות עירוניות: מסמכי מדיניות עירוניים ופרק צמבוז בתכנית תזונה בריאה ומקיימת.
• תמיכה ביוזמות תושבים:
  • מקררים ומזווים קהילתיים: מקררים ומזווים קהילתיים הם "בית" למצרכים, פירות וירקות שאין בהם צורך יותר, אבל אינם מקולקלים. המקררים מופעלים על-ידי מתנדבים קהילתיים. עסקי מזון מקומיים מוזמנים להעביר למקרר בסוף יום העסקים מוצרי מזון שלא ניתן למכור למחרת, כגון לחמים ומאפים. כל תושב או מבקר יכול להגיע ולקחת מוצרים מהמקרר. העירייה מספקת תמיכה לפעילות זו באמצעות קולות קוראים, הכשרות לפעילים, חיבור לחשמל והסברה בנוגע לסוגי המזון שניתן ולא ניתן לשים במקררים הקהילתיים. ניתן לעיין בדף המיזם וברשימת המוקדים באתר העירייה בקישור כאן.
  • החווה החקלאית בתל חובז: חווה חקלאית וגן יצרני המופעלים על ידי תושבים. החווה פועלת לפי מודל של כלכלה מעגלית, עם מטבע מקומי ("לירה שפירא"). תושבים יכולים להביא פסולת אורגנית ביתית למקום, הפסולת הופכת לקומפוסט שמשמש את פעילות החווה ועל כל קילו פסולת אורגנית שעוברת לקומפוסטר, התושבים מקבלים מטבעות מקומיים, אשר משמשים אותם לקנייה מהתוצרת של החווה.
  • חולקים בשפע: קטיף פירות בעצים במרחב העירוני.
• שבוע הצמבוז: קמפיין עירוני להעלאת מודעות לנושא, הכולל פעילויות רבות ומגוונות ברחבי העיר. פעילויות אלה גם מסייעות ביצירת נראות לכל הארגונים העוסקים בתחום הצמבוז הפועלים בעיר.

לקריאה נוספת על הפעולות בנושא שמקדמת עיריית תל אביב לחצו כאן.

 

אסי אליה, מנהל אגף איכות הסביבה במועצה האזורית עמק יזרעאל - פעילותה של המועצה האזורית עמק יזרעאל בתחום צמצום פסולת המזון

במרחב הכפרי, אתגר צמצום בזבוז המזון בא לידי ביטוי לא רק בצד הצריכה אלא גם בצד הייצור.

המועצה עוסקת באופן שוטף בעבודה עם התושבים בנושא מודעות לנושאי הצריכה בכלל, וצריכת המזון בפרט.

המועצה מעסיקה פרויקטור ייעודי לנושא הפרדת פסולת אורגנית במקום, שפועל מול התושבים לתחזוק ושיפור רמות ההפרדה במקור של פסולת אורגנית, לצד צמצום היקפה של פסולת זו. בנוסף, אנו נעזרים בנציגים בועדים המקומיים, שמסייעים בהטמעת הנושא בכל יישוב ויישוב במועצה.

מערך זה מלווה על ידי רכז, שאחראי על הנושא כבר 15 שנה. הוא מבצע בדיקה שוטפת של הקומפוסטרים, עוקב אחר מצבם ומלווה את המשפחות בתפעולם. אנחנו גם עורכים מעקב אחר תזוזה של קומפוסטרים (לכל קומפוסטר יש כתובת מזהה), וכך גילינו שכמעט כל הקומפוסטרים ממשיכים לשמש את משקי הבית – מעט מאוד הוצאו משימוש. פעילות זו מלווה גם בהסברה והדרכה לתושבים.

בנוסף לחיסכון הכספי, השימוש בקומפוסטר מגביר את  מודעותם של משקי הבית להיקף המזון שהם משליכים ולצריכה חכמה של מזון. כאשר אנחנו מפרידים, אנחנו גם מבינים מהי הכמות שנזרקת. במשק ציפורי צילמנו סרטונים לתושבים על מחזור מזון במטבח. הדגש הוא על הפחתה של הכנת אוכל וגם איך להשתמש בכל החלקים של חומרי הגלם. אנחנו עובדים עם לקט ישראל ואדמה לאדם על איסוף פירות וירקות ממשקים.

על-מנת להעריך את התועלת של פעילות זו וגם את החסכון הגלום בה, הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה כלכלית, אנחנו עוסקים הרבה גם במדידה. אנו יודעים לומר כיום ששליש מהפסולת שמיוצרת במועצה מועברת למחזור. חלק מפסולת שאריות המזון נשארת בקומפוסטרים בבתים או מועברת לאתר מרכזי ביישוב לאיסוף פסולת אורגנית ומשם למערך קומפוסטציה, הפועל בשבעה יישובים במועצה. בכל שנה, אנחנו מפרידים 1600 טון שאריות מזון, כאשר כל טון מתורגם לחסכון כספי של 1,000₪. המסקנה היא שמשתלם למועצה לשפות את היישובים על הפרדת הפסולת במקור ולהשקיע במערך של איסוף שאריות מזון. גם ביישובים בהם יש מערך לאיסוף פסולת מזון אנחנו משקיעים גם בקומפוסטרים ביתיים. הנחת היסוד היא שמשפחה של 5 נפשות שולחת חצי טון להפרדה בכל שנה. המשמעות היא שכל משפחה שמפרידה את שאריות המזון, למעשה חוסכת למועצה 500 ₪ בשנה, חסכון העולה על עלות רכישת הקומפוסטר. עבור המועצה, מדובר בחסכון של 6 מיליון ₪ בשנה. חסכון זה מאפשר להשקיע יותר תשומות – להעסיק יותר אנשי מקצוע.

חשוב להדגיש – השקעה באנשי מקצוע שמתפעלים את הפרויקט הזה היא משתלמת ומיתרגמת לחסכון והתייעלות, ש"מכסים" את עצמם בסופו של דבר. דגש חשוב נוסף הוא השקעת משאבים בהגברת האמון של הציבור בתהליך הזה – חשוב שהתושבים ידעו מה הרשות המקומית עושה בתחום, וכמה מאמצים היא משקיעה. נוכחותם בשטח של בעלי תפקידים שעוסקים בנושא זה מסייעת בחיזוק החשיפה והאמון בקרב התושבים.

בנוסף לפרויקט ההפרדה, אנו מקדמים את הנושא במסלולים הבאים: הקמה והפעלה גינות קהילתיות, פעילות במסגרות החינוך המקומיות בנושא הפחתת צריכה והעדפת צריכה מקומית, קורסי תושבים בנושא – בהם גם קורס שכותרתו "המזווה הביתי", העוסק בניהול הצריכה של מוצרי מזון במשק הבית.

לצפייה במצגת שהציג אסי לחצו כאן.

 

שאלות ותשובות:

1. שאלה: איך מתנהל המערך של רסק גזם בשביל הקומפוסטרים?

תשובה - אסי: עבור הקומפוסטרים הביתיים, אין צורך באספקה מרוכזת של רסק גזם, מאחר שבבתים צמודי קרקע במרחב הכפרי לכל אחד יש דרך להשיג בעצמו את החומר היבש לקומפוסטר. אנחנו כן מספקים רסק גזם עבור המרכזים הגדולים.

תשובה - שוש, מנהלת תחום חינוך סביבתי, עיריית פתח תקווה: בפתח תקווה יש תחנת מעבר עירונית שמספקת רסק גזם לגינות קהילתיות.  

 

2. שאלה: בחודש מרץ מציינים גם את שבוע המדע והסביבה וחשוב לנו להתייחס לשני הנושאים. איך אפשר לשלב ביניהם?

תשובה - מאיה: מכיוון שיש הרבה ימים בחודש, וגם הרבה ימי ציון לאומיים, עולמיים ואחרים, מומלץ שכל רשות תסדר לעצמה את הלו"ז ותחשוב אילו נושאים היא רוצה לציין וכיצד היא גם יכולה לשלב את האירועים השונים ביחד.

 

3. התייחסות: מוצע לחשוב מחדש על מסגור הנושא. המושג "צמבוז" בעיני הוא לא מספיק רחב, יכול להיות שהמושג מתקבע כמשהו מאוד נישתי וכך זה מרחיק אוכלוסיות מסוימות. מדובר בתחום כלכלי ולוגיסטי ואנחנו צריכים אנשים מהתחום שיטפלו בזה. לכן צריך להגיע עם נתונים ומספרים ועל סמך זה לתת לאנשי לוגיסטיקה לבנות מערכת של הפחתת אובדן מזון. יותר חשוב למנוע אובדן מזון מאשר לפזר קומפוסטרים. כדי לשכנע את קובעי המדיניות צריך להשתמש במספרים – כמה זה מבזבז או חוסך. צריך לבחון שותפות גם עם משרד הרווחה.

תשובה - מיכל:  זה בדיוק מה שאנחנו עושים. רוב העבודה שלנו היא קידום מדיניות ופתרון כשלי שוק בשלב החקלאות והקמעונאות. הייתי רוצה לעבוד רק מולם ולא רק מול התושבים, אבל בגלל שרבע מהבזבוז קורה בבית אנחנו צריכים את התושבים ולגייס אותם. כמובן שלא רק התושב יביא לשינוי אבל השינוי תלוי גם בזה. אין ספק שיש צורך במהלכים ברמה הלאומית, אבל לצערנו נכון לעכשיו זה עוד לא מתגשם. לדעתנו, אסור להמתין לממשלה, ולכן אנחנו שמים פה דגש על מה שהרשות המקומית יכולה לעשות בממשקים שלה - הקשר עם התושבים, העסקים, החקלאים וכו'. אפשר להתחיל בפעולות פשוטות, עם או בלי להשתמש במונח "צמבוז". אנחנו ממתגים את המונח כמשהו שקורה במעלה הזרם והוא מאוד אסתטי. זאת מילה רשמית שהאקדמיה אישרה. מוזמנים למצוא את השפה שמתאימה אצלכם ברשות.

תשובה - מאיה: אין ספק שכדי להניע שינוי מערכתי יש צורך בפעולה ברמה הלאומית, ואין ספק שהאפקט המשמעותי נמצא בשווקים הגדולים. ועם זאת, גם הסיפור של הקומפוסטר הביתי או הקהילתי הוא חשוב, וגם לעידוד שינויים במשק הבית. כפי שאסי הראה לנו, כל שינוי כזה עוזר לקדם מודעות לצריכה ולכן יש לו אפקט גדול יותר מאשר הפעולה הקטנה לכאורה של הפרדת הפסולת. בנוסף, פעילות כזו מייצרת גם אדוות קהילתיות שמגדילות את ההשפעה.

תשובה - אסי: בשאלת המיסגור והמיתוג, גם אצלנו התלבטנו לגבי המונחים והמילים שנכון לאמץ. למשל, הפריע לנו השימוש במושג "פסולת אורגנית" לתיאור מזון שמושלך, כאשר השלכתו למעשה גורמת לפגיעה אקולוגית. קיבלנו החלטה מודעת לעבור ל"שאריות מזון".

לגבי החיבור ללוגיסטיקה וכלכלה - מאוד קשה להניע קמפיינים מקומיים בלי תמיכה רחבה של רשת ארצית. זה לא צריך ליפול על עמותות וארגונים קטנים, אלא חייב להיות משהו ממשלתי. אם רוצים לטפל בנושא צריך לתת לזה פלטפורמה רצינית עם קמפיין ארצי שיגיע לכל הציבור.

תשובה - מור: גם אנחנו התלבטנו בהתחלה לגבי השימוש המושג "צמבוז",  היו לנו השגות לגבי המושג ובדוברות העירייה בהתחלה אפילו לא "הרשו" לנו להשתמש בו. כדי לבחון את העניין "שיחקנו" עם המילה הזו בפרויקטים שעשינו בפועל, וגילינו שהוא תפס, וכך הוא לבסוף כן נכנס לקמפיין העירוני. עשינו מיתוג בעזרת ילדים וזה עבד. הנושא של מקררים קהילתיים דומה לרעיון של הגינות הקהילתיות - זה לא נועד לפתור את בעיית המזון אבל זה פותח אנשים לתחום ובכך עוזר לקדם את המודעות וזה גם עובד כהסברה. מה שחשוב הוא לבוא באופן חיובי לתושבים ולא בהטפה - מה ניתן לעשות ולא מה לא לעשות. בנוסף להסברה, אנחנו פועלים גם בתחום המדיניות ומעודדים מחקרים עם האוניברסיטה בנושא תכנית ההזנה של משרד החינוך ויש לנו עוד פעילות מאחורי הקלעים ברמת המדיניות. אנחנו גם מוציאים מודעות לעיתונות ובמדיה שבהם גם מדברים על הבעיה אבל בעיקר מראים מה אפשר לעשות ובכך לעודד לפעולה.

 

4. התייחסות: מעבר למיתוג, צריך גם מנגנון עירוני לצמבוז כמו למשל תשתית עירונית להפרדת פסולת אורגנית, איסוף פסולת אורגנית מחנויות, תמחור דינמי, אפליקציות להצלת מזון וכו'. זה מנגנון שמדבר את השפה שלנו בעיריות, זה מה שאנחנו מתמודדים איתו ביומיום ויש לנו בקשות מהעירייה לטפל בנושאים האלה. הייתי שמחה ללמוד עוד על איך להפעיל מנגנון עירוני שמקדם את זה, בדגש על דוגמאות של שת"פ עם עסקים.

תשובה - מיכל: זו בדיוק הייתה המוטיבציה שלנו לקיום המפגש הזה. המטרה של כולנו היא לקדם הישגים בתחום הצמבוז בקרב הרשויות. רשות שמעונינת לקחת מהלך כזה על עצמה יכולה לפנות אלינו ואנחנו נלווה אותה.

תשובה - מאיה: נפעל מול הממשלה כך שיתקצבו את הפרויקט שרתם הציגה - הקמת מערכי הצלת מזון מקומיים ואזוריים, וכן מרכיבים נוספים מהתכנית הלאומית שנוגעים לרמה המקומית.