חקיקה ותקצוב

בעשורים האחרונים העולם כולו הולך בכוון של ביזור סמכויות והענקת עצמאות שלטונית לשלטון המקומי: אמנת שטרסבורג 1985 – וחקיקה בפולין, גרמניה, בריטניה, אסטוניה ועוד.

לשלטון המקומי נודע בעולם גם תפקיד לאומי מרכזי וחשוב כמחולל צמיחה, כמנוע צמיחה לאומי. במקומות רבים בעולם הוא משמש בפועל כקטר חברתי-כלכלי העומד בפני עצמו, המשפיע ומגדיל את סך הכל הצמיחה הכלכלית הלאומית.

עקרונות ומגמות אלה כמעט ואינן באות לידי ביטוי בשלטון המקומי בישראל.

ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר ב-OECD, מבחינת חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי והמקומי. המשמעות היא שלערים בישראל חסרות סמכויות שלטוניות וניהוליות בתחומים מרכזיים הנוגעים לפעילות העירייה ולחיי היומיום של התושבים והמבקרים בעיר, ובראשם: ארנונה ומיסוי עירוני,, שירותי תחבורה ציבורית, אנרגיה, חינוך, רווחה, ועוד. מהצד השני, העיריות נדרשות לממן גם שירותים ממלכתיים באופיים, שמתוקצבים בחסר – כמו חינוך ורווחה, וזאת על אף שלעיריות אין כמעט סמכות לקבוע את המדיניות בנושאים אלה.

למעבר למצגת השוואתית על הריכוזיות הכלכלית על פי מחקרי ה-OECD לחצו כאן.

פורום ה-15 שם לעצמו למטרה לחתור להסדרה מחדש של יחסי שלטון מרכזי – שלטון מקומי בישראל. משכך, הפורום פועל, בין היתר לקידום של עצמאות ניהולית רחבה יותר לעיריות בהיבטי תקצוב וחקיקה במגוון נושאים (תכנון ובנייה, אכיפה, חינוך, תחבורה, סביבה ועוד).

במסגרת זו, הפורום גם ניהל ומנהל מאבקים כנגד קיצוצים תקציביים, ובינהם המחסור בהקצאת כיתות לימוד, וכנגד ניסיונות הממשלה לצמצם את שיעור השתתפותה בשירותים ממלכתיים על ידי קביעת תקצוב דיפרנציאלי.