הפרויקט עוסק ביצירת אירועים עירוניים מרוכזים של מכירת "יד שנייה", כאמצעי לעידוד צריכה בת-קיימא ולחיזוק קשרי הקהילה בעיר.

לקנייה עודפת של מוצרים מתכלים מגוון השלכות שליליות, הן ברמת הצרכן/תושב, הן ברמה המקומית והן ברמה העולמית:

  • השפעה כלכלית: עבור הרשות המקומית, צריכת מוצרים והשלכתם מתורגמת לעלויות גבוהות הכרוכות באצירת הפסולת, פינויה והטמנתה. צריכה בת-קיימא תורמת לצמצום הפסולת המושלכת,  כתוצאה מכך לחסכון בעלויות הפינוי והטיפול, ואף בזיהום האוויר הנגרם כתוצאה מפעילות רכבי הפינוי, ויכולה לפנות משאבים יקרים לטובת מטרות עירוניות אחרות. עבור משקי הבית, המוציאים שיעור משמעותי מהכנסתם על קניות, צריכה בת-קיימא יכולה לצמצם את ההוצאות ואף להשיא תועלות נוספות, לדוגמא שינוי בהרגלי הפנאי.
  • השפעה חברתית וערכית: בעידן ה'שפע', המושג 'צריכה' מתקשר פעמים רבות לסטטוס חברתי. לקשר זה השלכות על התפיסה החברתית של עיקר וטפל, אשר מעמיקה פערים חברתיים. חלק גדול מהקניות המבוצעות הן 'קניות חברתיות', המבוצעות לא מתוך צורך אמיתי אלא בשל הערך החברתי של המוצר. ההבדל בין "אני רוצה" לבין "אני צריך" הולך ונשחק.
  • השפעה סביבתית: תהליכי כריית חומרי הגלם, הייצור וההובלה של החומרים והמוצרים גורמים לנזקים סביבתיים אדירים ובראשם זיהום האוויר ופליטת גזי החממה, התורמים למשבר האקלים העולמי. מוצרים אלה הופכים לפסולת (לעיתים אפילו כתוצאה מתהליכי ייצור המכוונים מראש להתיישנות מהירה), שתהליכי הטיפול בה גורמים לנזקים עצומים.


תרבות השפע של המאה ה 21- רק העצימה מגמה זו. העלייה הדרמטית בעשורים האחרונים בזמינותם של מוצרים, שבעבר נחשבו ליקרים ועל כן לא היו נזרקים עד שהתקלקלו מעבר ליכולת תיקון, לצד הירידה הדרמטית במחירם היחסי, הביאה לתרבות של צריכה עודפת, ולהיווצרותה של תרבות קניות - לא כמענה לצורך, אלא כתחביב. הצרכן הישראלי הממוצע מעמיס מכל הבא ליד על עגלתו - לרבות העגלה הווירטואלית באתרי הרכישות המקוונים, שהפכו בשנים האחרונות לנגישים מתמיד. הרגלי הצריכה הללו מעודדים את היצרנים והמשווקים להציע עוד ועוד אפשרויות קנייה. הצרכן רואה רק את המוצר על המדף, במקרר ועל השולחן, ומתעלם מהשלבים שבאו לפני או יבואו אחרי. מהצד השני, היד יותר קלה על זריקתם של מוצרים קיימים, תקינים לגמרי או שניתן לתקן בנקל. לא אחת אנו רוכשים משהו מבלי שזכרנו שכבר באמתחתנו מוצר דומה או זהה, או משליכים מוצר שעדיין יש בו תועלת, בין אם עבורנו או עבור אדם אחר.

הצרכן העומד מול המדף בחנות ומתלבט מה לקנות הוא זה שבסופו של דבר יכריע את המערכה. אולם צרכן זה מושפע בבחירתו ובהתנהגותו ממגוון גורמים, שיקולים ומניעים. גם הרשות המקומית יכולה לשחק תפקיד מרכזי בהשפעה על אותו צרכן, וזאת באמצעות יצירת אלטרנטיבה - עידוד כלכלה מקומית חזקה, שתומכת בצריכה נבונה, מוצרים מקומיים ובקשרים קהילתיים בין תושבים.

הרשויות המקומיות, כגוף לא מסחרי, יכולות לעודד את התושבים להפוך מצרכני-על לאזרחים פעילים, שמשלבים שיקולים ערכיים במעשה הרכישה. בעזרת חינוך ותמריצים ניתן לייצר חברה טובה יותר, בזבזנית פחות ואחראית יותר לסביבתה.

אחד החסמים העומדים בפני שינוי דפוסי צריכה הוא מחסור במודעות להשלכות השליליות של צריכת היתר ולחלופות אפשריות לצריכה הקלאסית שתוארה לעיל. רוב התושבים חסרי מודעות, פנאי או אמצעים לבצע את תהליך הלמידה בעצמם. חסם נוסף הוא כוחו הגדול של השיווק האגרסיבי שמדרבן את תהליך הרכישה, ומשפיע על טווח הבחירה. העירייה יכולה לסייע לעידוד התחום במגוון אמצעים, בדגש על הנגשת המידע לתושבים ויצירת אלטרנטיבות נגישות ונוחות.

חשוב לחדד לתושבים שהיוזמות הללו אינן מיועדות לנזקקים בלבד. אלה יוזמות המיועדות בראש וראשונה לאנשים ערכיים, שאינם פועלים מתוך מחסור, אלא מתוך תפיסה של אחריות חברתית וסביבתית. מיתוג האירוע כ "מגניב", כייפי, צעיר וחווייתי יכולה לתרום גם היא לביסוס מסר זה. 

לאור האמור לעיל, בחרנו להתמקד בכרטיס פרויקט זה בהיבט של עידוד מכירות של מוצרי יד שנייה.

כרטיס זה נכתב בהשראת פעילות בשם "מכירה בחצר", המתקיימת מזה שמונה שנים בעיריית הרצליה, ותוך לימוד מניסיונה המצטבר. אנו מבקשים להודות להילה אקרמן - מנהלת היחידה לאיכות הסביבה של הרצליה וללירון מעוז - מנהלת מדור קיימות ביחידה, על שיתוף הפעולה לצורך כתיבת כרטיס פרויקט זה.