ישראל בתחילת המאה ה-21 משועבדת לרכב הפרטי. לתלות זו יש השפעה ישירה על התכנון העירוני ועל איכות החיים העירונית. התכנון של שכונות חדשות בעשורים האחרונים משועבד לתלות ברכב הפרטי ואף חמור מזה – יוצא מנקודת הנחה שכל משפחה זקוקה ל2-3 מכוניות. תנאי התחלה כאלה מנוגדים לחזון של פיתוח עירוניות – הם מכתיבים מראש תכנון של שכונות שינה ופרברים. המרכזים הוותיקים של הערים שלנו שכולנו מכירים ומוקירים (כמו מרכזי הערים של ת"א, ירושלים, רמת-גן), שנעים ללכת בהם ברגל, לא יכולים לקום במציאות התכנונית של ימינו.

ההתמכרות שלנו לרכב הפרטי באה למעשה על חשבון השטחים העירוניים הציבוריים. הקידוש של הרכב הפרטי מחייב הקמת תשתיות ענק - כבישים, חניונים, חניות – שמכסים את הערים שלנו באספלט ומשפיעים בצורה דרסטית על שאר מרכיבי התכנון העירוני –המגורים, שטחי הציבור וכו'. תפיסת עולם זו משעתקת את עצמה בתכנון עירוני שמחייב את תושבי הערים להשתמש ברכב הפרטי כדי להתנייד בעיר, מייצר מפגעי זיהום במרכזי הערים ופוגע באיכות החיים העירונית. חשוב לזכור שההשקעה בתשתיות מסיביות לטובת הרכב הפרטי גם באה על חשבון ההשקעה בתשתיות תחבורה אחרות – תחבורה ציבורית, שבילי אופניים הליכה ברגל ועוד, מדירה את התושבים מהרחוב העירוני ופוגעת גם בכלכלה העירונית.
 
היפוך הפירמידה

הגודש בכבישים פוגע קשות באיכות החיים במרחב העירוני. הפחתת השימוש ברכב הפרטי ומעבר לתחבורה בת-קיימא מפחיתים את זיהום האוויר והרעש, מגנים על בריאות הציבור ומפנים שטחים במרחב הציבורי. סוד ההצלחה כאן הוא בשילוב מגוון של פתרונות שינגישו את התחבורה המקיימת לתושבים, יפחיתו בעומסי התנועה והחניה, יחזירו את החיוניות לרחובות ולכיכרות וייצרו תחושה של קהילה חיה ותוססת. 

תכנית 10 הנקודות של פורום ה-15 לתחבורה בת קיימא:

  1. יש להעביר את הסמכויות בתחום התחבורה מהממשלה לעיריות, כך שירוכזו על ידי רשויות תחבורה מטרופוליניות.
  2. יש להסב נתיבי תחבורה קיימים המשרתים רכבים פרטיים לנתיבים ייעודיים לתחבורה ציבורית לאורך כל שעות היממה, בכל הכבישים הראשיים העירוניים והבין-עירוניים.
  3. יש לקבוע עדיפות ברמזורים לתחבורה הציבורית, להולכי הרגל ולאופניים בכל הרמזורים ומעברי החציה בערי ישראל.
  4. יש לאפשר לעיריות לסגור את מרכזי הערים לתנועת מכוניות.
  5. יש להגדיל משמעותית את התקציב הממשלתי המוקצה לסלילת שבילי אופניים ושבילי הליכה לצרכי יוממות במרכזי הערים, בשכונות השינה בעיר ובמרכזי התעסוקה והשירותים העירוניים, ובמקביל לתת תמריצים כספיים משמעותיים לעובדים המגיעים לעבודה באמצעי תחבורה חלופיים לרכב הפרטי, כגון בתחבורה ציבורית, באופניים וברגל, ולצמצם משמעותית את התמריצים לרכבי ליסינג ואחזקת רכב.
  6. יש להקצות תקציב ממשלתי רב לשיפור ההצללה ברחובות הערים, ולשיפור משמעותי של ההגנה מפני שמש וגשם בכל תחנות האוטובוס בערים.
  7. יש להכפיף את כל חברות התחבורה הציבורית ואת כל אמצעי התחבורה לרשויות התחבורה המטרופוליניות, ולאפשר לרשויות אלו לקבוע את הקישוריות, התיאום ואת ההזנה ההדדית של מערכות התחבורה השונות.
  8. יש צורך במנהיגות שתקדם את התחבורה בישראל מתוך הבנה שעל מנת למנוע עומסי תנועה הולכים וגדלים, זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, אי שוויון חברתי ועוד, יש להעדיף תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל על פני השימוש ברכב פרטי, במדיניות התכנון והתקצוב.
  9. יש צורך לתכנן מערך תחבורה ציבורית משוכלל, שבילי הליכה ושבילי אופניים למטרות יוממות, לפני תכנון של כל שכונה חדשה, על ידי מוסדות התכנון ומשרד התחבורה.
  10. יש לתכנן כל תחנת רכבת כך שניתן להגיע אליה בקלות ובנגישות גבוהה באופניים, ברגל או בתחבורה ציבורית.

להלן מקבץ של חומרים ופרסומים בתקשורת בנושא תחבורה בת קיימא: